Ynet.com , 30.12.03

חמשת המופלאים חמישה יוצרים ישראלים נפגשים במוזיאון ישראל ב"חללים נזילים", ומשתפים את הצופה בחוויה חד-פעמית. יעל עומר על תערוכה שלא כדאי לכם להחמיץ יעל עומר מה קורה כשחמישה יוצרים ישראלים הפועלים בחו"ל נפגשים לביקור מולדת באגף העיצוב במוזיאון ישראל בירושלים? נוצרים "חללים נזילים" המסבים נחת רוח, התפעלות והתפעמות, וגם חיוכים לא מעטים. חמשת המופלאים (דניאל רוזין, תרצה אבן, עמית פיטרו וענבר ברק בשיתוף פעולה עם רות רון) מתגוררים ופועלים בניו-יורק. החמישה מגיעים משדות עשייה בתחומים שונים ומגוונים – עיצוב תעשייתי, ספרות וקולנוע, ג'אז קלאסי, אדריכלות וצילום – אך משותף לכולם הוא השימוש בטכניקה דיגיטלית ביצירותיהם. העבודות, החוצות את הגבולות בין אמנות, טכנולוגיה ועיצוב, בדרך כלל אינן עומדות בפני עצמן. יש להניע אותן לפעולה, ולשם כך נדרשת נוכחותו של צופה, הנהפך לשחקן פעיל שבאמצעותו נעורה היצירה ומתממשת. למעשה, הצופה הוא זה שמשרטט את הקומפוזיציה על ידי מסות של כתמים וצללים שהיצירה שואבת ממנו. האינטראקציה הנוצרת בינינו, הצופים המורגלים לתפקד כמתבוננים, לבין היצירה עצמה - היא בסיס התערוכה כולה. סביבה חדש אוצר התערוכה, אלכס וורד, ממקם את שורשיה של האמנות הדיגיטלית בשנות ה-60, עם חדירתם ההדרגתית של המחשבים לתעשייה. בכך שעשתה שימוש בטכנולוגיות מתפתחות מתחומי הצבא, הרפואה והבידור, האמנות הדיגיטלית מוטטה למעשה את הגבולות שבין אמנות למדע ובין עיצוב לטכנולוגיה. האמנות האינטראקטיבית, בתורה, מאתגרת את ההבחנה בין מבקר בתערוכה לבין משתתף בה. "האמנות האינטראקטיבית הולכת ונעשית במהירות חלק בלתי נפרד מהסביבה העירונית שלנו: מחזיתות הבניינים ועד לחלונות הראווה, מן האופן שבו מבדרים אותנו, דרך האופן שבו אנו מבדרים את עצמנו, ועד לאופן שבו אנו מבקרים במוזיאונים וחווים אמנות", מחדד האוצר. ואכן המעבר בין היצירות האינטראקטיביות חושף אותנו לנזילות הזו, להישתנות המתמדת, שמגע יד אמן הוא החלק המהותי שבה והמיחשוב הוא רק האמצעי לשכלל את השגת המטרה. דוגמה ל"פתיחות" הזו, אם תרצו, היא העבודה של ענבר ברק ורות רון, המאפשרות לנו לחוות הצצה אל מאחורי הקלעים של המוזיאון, באמצעות ממשק חדשני ומצלמות וידאו חיות. קולאז' מהפנט גולת הכותרת של "חללים נזילים", המקיימת הלימה מוחלטת בין היצירות לשם התערוכה, היא ללא ספק סדרת העבודות המונומנטליות של דניאל רוזין: מפתיעות ומרגשות, מרתקות ומסקרנות. העבודות של רוזין קולטות את המביטים בהן, ולאחר עיבוד ממוחשב נותנות להם פרשנויות ויזואליות שלא יותירו אתכם אדישים. אחד המסכים המרגשים במיוחד צייר את בבואתי בסגנון שהזכיר את תנועות המכחול של ואן גוך. ואן גוך המודרני אם תרצו. רוזין מכהן משנת 1996 כחוקר וכפרופסור נלווה באוניברסיטת ניו-יורק, ומשנת 1999 כמנהל המחקר של תכנית הטלקומוניקציה האינטראקטיבית ב"טיש", בית הספר לאמנויות של האוניברסיטה. הוא מספר כי אחד האתגרים הכרוכים בניסיון לחבר אמנות עם מחשבים, הוא לייצר את העושר של העולם האמיתי. ומה יותר אמיתי מלראות את עצמכם מרטיטים מאות פיסות של גרוטאות, גזרי עיתון ואריזות ישנות שכמו מרקדות למראה צלמכם ומייצרות קולאז' מהפנט? או אולי לבהות בשברי מראות המלקטים חלקי אישה שלובת ידיים, שהחיוך הנסוך על פניה כמו משקף את שביעות רצונה מכך שעלה בידינו לאסוף את שבריה? עוד בין עבודותיו פסיפס של מראות, כדורים מבריקים, וסדרת מראות שתהפוך אתכם ללא פחות מאשר לצבא של עצמכם. יוצר בולט אחר הוא עמית פיטרו, מוזיקאי ג'אז בהשכלתו, שמציע לנו צפייה באיורים מונפשים ובדימויים מצוירים הנעים במרחב על-פי זרימת המוזיקה. פיטרו מקדיש את מיטב זמנו למחקר התחום האודיו-ויזואלי, התוכנה והעיצוב האינטראקטיבי, ובשנתיים האחרונות שיתף פעולה עם המאייר והדפס ג'יימס פטסון, בין היתר בעבודה "שירה פגאנית" לזמרת ביורק. העבודה הבולטת שלו ב"חללים נזילים" מתעוררת לחיים בתוך חלל קובייתי, על מסך עגול, שעליו קורמים עור וגידים (בעיקר גידים למען האמת) איורים קוויים שהמתבונן יכול לשלוט באופן הצגתם, ולבחון אותם מזוויות שונות. המגוון והקצב עשויים לגרום לרגליכם לסרב להמשיך הלאה, אבל חייבים להמשיך. שעות פתיחה: ב', ד' (10:00 – 14:00), ג' (16:00 – 21:00), ה' (10:00 – 14:00), ו' (10:00 – 14:00), שבת (10:00 – 16:00) נעילה: יוני 2004